הקבלן טען להתיישנות, וישלם רק 900 אלף שקל 08.08.10

קבלן תושב משגב ערער לבית המשפט העליון על פסק דין שקבע שלא דיווח על הכנסותיו בצורה מלאה, לכאורה. במסגרת הסכם פשרה הוחלט שהוא ישלם 900 אלף שקל במקום שני מיליון

מקור: נדב מאיוסט

האם יכול מס הכנסה לגבות מס בגין הפרשי הון על שנים בודדות בלבד ולהתעלם מההכנסה שנצברה בשנים לגביהן חלה התיישנות? שנתיים אחרי שחויב קבלן ממשגב על ידי בית המשפט המחוזי לשלם למס הכנסה שני מיליון שקל עבור המס שנובע מהפרשי ההון שלו, הופחת הסכום בלמעלה מ-50 אחוז במסגרת הסכם פשרה שהושג במסגרת ניהול הערעור בבית המשפט העליון.

קודם לפשרה טענה פרקליטות המדינה בתקיפות כי אין לקבל את דעת בא כוחו של המערער, עו"ד אלי סרור ממשרד סרור, מור, בן הרוש החיפאי. אולם לאחר ששמעה את עמדת בית המשפט, התרככה משמעותית.

לפני כשנתיים קיבל קבלן בניין תושב משגב פסק דין בבית המשפט המחוזי, לפיו בדיקת ההון שלו בפעם השנייה בהפרש של מספר שנים העלתה הפרשי הון משמעותיים, מהם עולה לכאורה כי לא דיווח על הכנסותיו בצורה מלאה. טענות המדינה עסקו בפרויקטים שביצע הקבלן באזור הצפון ולכאורה לא דיווח במסגרתם על כל הכנסותיו.

שומת המס הוגשה על סך שני מיליון שקל לאחר שהועלם הון של למעלה משלושה מיליון שקל, לכאורה. בית המשפט קיבל את עמדת המדינה, ייחס את הפרש ההון לשלוש שנים בלבד ופסק כי הקבלן ישלם סך של שני מיליון שקל מס עבור התקופה הרלוונטית.

לאחר פסק הדין ערער הקבלן על פסק הדין לבית המשפט העליון. טענת המערער היתה שכאשר נכתב כי אמנם יש הפרש הון שככל הנראה לא דווחו, אך חלקו נצבר בשנים לגביהן חלה התיישנות, ולכן יש לחייב אותו לשלם את המס רק בגין חלק מהתקופה וכפועל יוצא, בגין חלק מההכנסות.

פקיד השומה עמד על כך שזכותו לייחס את הפרשי ההון שלא דווח לשנים שעדיין פתוחות לחיוב ולא חל לגביהן התיישנות.

בדיון שהתקיים בנושא טען עו"ד סרור כי אמנם יכול פקיד השומה לייחס את הפרש ההון רק לשנים הפתוחות לחיוב, אך בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון, אם יוכיח המערער את החלק מהרווחים שהושג בשנים הקודמות, יש לחלק את החיוב ולחייבו רק בגין החלק שהושג מאוחר יותר ולא ניתן לייחס את כל הרווח לשנים שנוח למס הכנסה להתייחס אליהן.

לשם הוכחת טענתו כי חלק מהכספים היו בידי הקבלן כבר בשנים שחלה לגביהן התיישנות, הציג עו"ד סרור מסמכים המעידים על רכישת ג'יפ חדש ובית ששולמו במזומן כבר בשנת 1998.

בית המשפט העליון העדיף שלא להחליט בסוגיה, על מנת שלא ליצור תקדים, אך הבהיר לצדדים את עמדתו, התומכת בטענות הקבלן, ושלח אותם לנסות ולהגיע לפשרה. בסופו של דבר סגרו הצדדים הסכם פשרה, לפיו ישלם המערער 900 אלף שקל בלבד, לעומת למעלה משני מיליון שקל שהיה אמור לשלם על פי פסק הדין המחוזי.

עו"ד סרור: "לא מתקבל על הדעת שמס הכנסה יפעל לפי הנוחות שלו בכל הקשור להתיישנות ויצליח להתגבר על התיישנות בדלת האחורית. כאן זכינו לראות באופן ברור את השוויון בפני החוק".

פוסטים קשורים