חברות מיזוגים ורכישות

בבואנו לבחון התחלת פעילות עסקית במסגרת חברה בע"מ, יש לבחון מספר פרמטרים המשפיעים על צורת ההתאגדות הרצויה. כאשר בראש ובראשונה צריך לקחת בחשבון שיקולי מס בהקמת חברה בע"מ.   שיקולי המס הם השיקול העיקרי  אך לא היחיד בשאלה האם לעבור מעוסק מורשה לחברה בע"מ.

חברה בע"מ כישות משפטית נפרדת –   החברה הינה ישות משפטית נפרדת מבעליה. כלומר, החברה היא הנישום לעניין רשויות המס השונות (מס הכנסה, מס ערך מוסף, ביטוח לאומי וכדומה). החברה יכולה לתבוע בבית משפט צדדים שלישיים וניתן לתבוע אותה. תביעה מוגשת כנגד החברה בלבד ולא כנגד בעלי המניות או המנהלים שלה למעט מקרי קיצון שבהם ניתן לתבוע את בעלי המניות או בעלי תפקידים בחברה ע"י הליך הנקרא הרמת מסך על ידי בית המשפט.

חברה בע"מ  כתדמית –  פעילות עסקית במסגרת חברה יוצרת  תדמית רצינית ומכובדת מאשר בפעילות במסגרת עוסק מורשה או עוסק פטור, גם אם לחברה רק בעל מניות יחיד וניתן היה לפעול במסגרת עוסק מורשה.

תדמית זו באה לידי ביטוי ביתר שאת כאשר אנו נפגשים עם לקוחות חדשים ולרושם הראשוני יש משקל רב בהתקשרות העתידית.

חברה בע"מ ערבות מוגבלת של בעלי המניות- חברה בע"מ היא אישיות משפטית נפרדת כלומר, נכסי החברה הם נכסיה ולא נכסי בעלי המניות וכך גם חובותיה. בעלי המניות מוגבלים בתשלום חובות החברה. הערבות של בעלי המניות לפירעון חובות החברה מוגבל עד לגובה הסכום שבעלי המניות התחייבו לשלם תמורת מניותיהם. אם בעל מניות שילם לחברה את כל תמורת המניות שלו הוא אינו ערב לחובות החברה בשום דרך.

חברה בע"מ – שיקולי מס –  שיקולי המס הם השיקול העיקרי בשאלה האם לעבור מעוסק מורשה לחברה בע"מ. אחד היתרונות הגדולים של פעילות תחת חברה בע"מ היא התשלומים לביטוח לאומי. כאשר אדם מנהל את ההתנהלות העסקית שלו כעוסק מורשה עליו לשלם ביטוח לאומי וביטוח בריאות בהתאם להכנסותיו. לעומת זאת כאשר הפעילות מתבצעת תחת חברה בע"מ בעלי המניות מקצים לעצמם משכורת ורק עלייה משלמים את דמי הביטוח הלאומי. את שאר הכספים ניתן למשוך בתור דיבידנד.

הקמת חברה בע"מ מאפשרת תכנון טוב יותר של התנהלות הכספים על מנת להפחית את הוצאות המס. שיקולי מס בהקמת חברה בע"מ באים לידי ביטוי באפשרויות והגמישות שיש בכל הנוגע לכספים. בעזרת תכנון נכון של חלוקת משכורות, חלוקת דיבידנד והתנהלות כספים תוכלו בעזרת חברה בע"מ להפחית את תשלומי המס.

למשרדנו ניסיון עשיר ורב שנים בפתיחה והקמה של חברה, יועץ מקצועי בשיקולי מס לפתיחת חברה, הסכמי מייסדים בין בעלי המניות ועוד..

הרמת מסך ההתאגדות הנה ייחוס זכויות וחובות של חברה לבעל מניה בה ולחילופין, ייחוס זכויות וחובות של בעל מניה לחברה, כאשר לרוב עסקינן בייחוס חובות של חברה לבעל מניותיה.

הרמת מסך ההתאגדות מקורה בסעיף 6(א) לחוק החברות, התשנ"ט-1999, שזו לשונו:

"6. (א) (1) בית משפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין צודק ונכון לעשות כן, במקרים החריגים שבהם השימוש באישיות המשפטית הנפרדת נעשה באחד מאלה:

(א) באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה;

(ב) באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה, ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור, ובשים לב לאחזקותיו ולמילוי חובותיו כלפי החברה לפי סעיפים 192 ו-193 ובשים לב ליכולת החברה לפרוע את חובותיה.

(2) לענין סעיף קטן זה, יראו אדם כמודע לשימוש כאמור בפסקה (1)(א) או (ב) גם אם חשד בדבר טיב ההתנהגות או בדבר אפשרות קיום הנסיבות, שגרמו לשימוש כאמור, אך נמנע מלבררן, למעט אם נהג ברשלנות בלבד.

(ב) בית משפט רשאי לייחס תכונה, זכות או חובה של בעל מניה לחברה או זכות של החברה לבעל מניה בה, אם מצא כי בנסיבות הענין, צודק ונכון לעשות כן בהתחשב בכוונת הדין או ההסכם החלים על הענין הנדון לפניו.

(ג) בית משפט רשאי להשעות זכותו של בעל מניה לפירעון חובו מאת החברה עד לאחר שהחברה פרעה במלואן את כל התחייבויותיה כלפי נושים אחרים של החברה, אם מצא כי התקיימו התנאים לייחוס חוב של החברה לבעל המניה כאמור בסעיף קטן (א)".

תיקון מספר 3 לחוק החברות, אשר נכנס לתוקפו בשנת 2005, נועד לצמצם את העילות להרמת מסך, בקובעו כי רק במקרים חריגים, שבהם נעשה שימוש באישיות המשפטית הנפרדת של החברה באופן שיש בו כדי להונות נושה או לפגוע בתכלית החברה, כאמור לעיל, יהא בית המשפט רשאי לייחס חוב של חברה לבעל מניה בה.

על התובע העותר להרמת מסך להניח תשתית עובדתית רצינית ומבוססת, אשר תשכנע את בית המשפט לנקוט צעד קיצוני מעין זה [ראה ספרו של יוסי כהן דיני חברות, עמ' 370-372].

חברה בע"מ יכולה להיות מפורקת בכמה דרכים: פירוק מרצון על ידי בעלי המניות, פירוק על ידי הנושים, פירוק על ידי בית המשפט ופירוק בפיקוח בית המשפט.

כאשר החברה מעוניינת להתפרק ויש לה יכולת לפרוע את חובותיה בתוך 12 חודשים החברה יכולה להתפרק בדרך של פירוק מרצון עם כושר פירעון. הפירוק בדרך זו כולל 3 שלבים היררכיים, כאשר לאחר קבלת אישור רשם החברות על תקינות המסמכים הרלוונטיים לאותו שלב, ממשיכים לעבר לשלב הבא.

תהליך הפירוק מרצון מתחיל עם הגשת "הצהרת כושר פירעון", לפיה כל או רוב הדירקטורים המכהנים בחברה מצהירים כי "בדקו היטב את מצב עסקי החברה ובאו לכלל דעה שיש בידה לשלם חובותיה במלואם תוך שנים עשר חודשים לאחר תחילת פירוקה". תצהיר כושר הפירעון צריך להיחתם על ידי כל או רוב הדירקטורים.

בשלב השני (לאחר קבלת הודעת רשם החברות על תקינות תצהיר כושר הפירעון), על בעלי המניות בחברה לכנס אסיפה כללית של בעלי המניות ובמסגרתה לקבל החלטה על פירוק מרצון ועל מינוי מפרק לחברה.

על המפרק שימונה להגיש הודעה על מינוי מפרק לרשם החברות. ההודעה תכלול פרטים מלאים של המפרק (שם מלא, ת.ז, כתובת), מועד קבלת ההחלטה בחברה ואת דבר הסכמתו של המפרק לכהן בתפקיד. ההחלטה צריכה להתקבל ברוב של 3/4 מהחברים הרשאים להצביע והנוכחים באסיפה. ממועד קבלת החלטת החברה בדבר פירוק מרצון ומינוי המפרק באסיפה הכללית, עומדים לרשות החברה 7 ימים לפרסום ברשומות על החלטת הפירוק ועל מינוי מפרק.

בשלב השלישי ולאחר סיום הליך הפירוק על ידי המפרק, על המפרק לערוך דו"ח המראה כיצד התנהל הפירוק ומה נעשה בנכסי החברה את הדו"ח הסופי על המפרק להציג במסגרת אסיפה כללית סופית אותה יזמן המפרק באמצעות פרסום ברשומות.

הסכם מייסדים הינו הסכם בכתב בין מספר שותפים המעוניינים לנהל את עסקם במסגרת משפטית של חברה. הסכם מייסדים הוא כלי משפטי שתכליתו להסדיר את מערכת היחסים בין השותפים הן מבחינה המשפטית והן מבחינה עסקית. ההסכם מתחשב בזכויות והחובות של השותפים שיהפכו, לאחר הקמת החברה, לבעלי מניותׂ. הסכם מייסדים נכרת לרוב כבר בשלבים הראשונים של תכנון הפעילות העסקית המשותפת, עוד לפני הקמת החברה.

לכל חברה יש תקנון אשר מסדיר את היחסים בין החברה ובין בעלי מניותיה, בין אם מדובר בתקנון אשר נעשה לחברה במועד היווסדה ובין אם שונה לאחר תחילת פעילותה.

חוק החברות קובע כי דין התקנון כדין חוזה בין החברה ובין בעלי מניותיה ובינם לבין עצמם אם כך מהו הצורך בהסכם מייסדים?

התשובה לכך נמצאת בעובדה שרוב בעלי המניות יכולים לכפות שינוי של התקנון על המיעוט ואלמלא מדובר בעושק המיעוט, על המיעוט לקבל את הכרעת הרוב. אולם, חוזה בין בעלי מניות לא ניתן לשנות אלא בהסכמה מפורשת של הצדדים לחוזה. לכן, לרוב בהסכמי בעלי מניות שהצדדים קובעים כי הם יפעלו לכך שתקנון החברה יאמץ את ההסדרים הקבועים בהסכם שבניהם וכי בכל מקרה במישור היחסים שבין הצדדים להסכם יגברו הוראות ההסכם על הוראות התקנון.

הסכם בעלי מניות מסדיר  את פעילות החברה ואופן קבלת ההחלטות בה לרבות מינוי דירקטורים, כיצד יתקבלו ההחלטות בחרה, מי יכהן כדירקטור ומי ימנה אותו, מינוי מנכ"ל, החלטה על רוב בדירקטוריון ובאסיפה הכללית ועוד…

המניות בחברה הם נכס ככל הנכסים וככזה רשאים בעלי המניות להתקשר בהסכמים ולהתחייבויות בקשר עם החזקתם במניות. לכן, בהסכם מייסדים בונים בעלי המניות את התשתית המסדירה כיצד עליהם לנהוג אחד כלפי השני בסיטואציות שונות הנגזרת מעצם ההחזקה במניות.